המדריך המקוצר לאפריקה – חלק ב'

המשך הסברים והמלצות.

מלונות ושירות

הגענו למלון הפאר שלנו בליבינגסטון (מפלי ויקטוריה, הצד הזמבי) ומיד חיברו הילדים לכבודו שיר "פטינו, לה פטינו, לה לה לה פטינו". לקרוא ל"לה פטינו" מלון זו מחמאה, ואל תתנו לתמונות פה או באתר המלון להטעות אתכם. זה גם לא צימר, Camp, או הוסטל. בקיצור, אין לזה הגדרה. אבל זה מקום אותנטי, עם צוות ואורחים אפריקאים אותנטיים, כאלה שאחר כך יזמינו אותך להתארח אצלם בבית בדרום אפריקה.

אנחנו ההורים שכבר טיילנו וחווינו מקומות כאלה, לא הופתענו. לילדים האירופאים זה היה קצת שוק. "אמא, יש פה נמלים, איכס" הפכה להיות זעקה קבועה. רק נמלים? נסו כל מיני סוגים נוספים של חרקים וזוחלים אותנטיים.

מצד שני יש בהרבה מהמקומות האלה בריכה. שכשוכית. קרה.

בחדר, אם יש מים חמים זה סבבה – בדרך כלל רק במקלחת, לא בכיור. בחלק מהמקומות זה תבחר, או קר, או לוהט, השילוב לא ממש עובד. אם יש זרם חזק בכלל הרווחנו. טלוויזיה זה גם בונוס (בזו היה רק ערוץ אחד, במקומות מפרגנים יש חמישה בערך). מזגן – שיחקנו אותה, למרות שבתכלס, בעונה הזו בלילה קר, ממש, וביום אתה לא בחדר, אז המזגן הוא רק בחזקת אמנות מודרנית שתלויה על הקיר. שמפו זה גם בונוס. וילונות כהים זה גם נדיר. חלונות אטומים לרעש גם. נכון, קולות הטבע עם הזריחה עדיפים על קולות האוטובוסים בבית (ד"ש לתחנה המרכזית בחזון איש במרום נווה), אבל הכי כדאי כיסוי עיניים ואטמי אוזניים. תודה לממציא האטמים, ולאמזון שמוכרים קופסה של 50 זוגות מהסוג השווה שמוכרים גם בסופרפארם, רק בהרבה הרבה פחות.

עכשיו קצת הגינות, נכון שבמרכזי ערים מפותחות (הכל יחסי) ובמלונות luxury או של רשתות הגדולות (לא שבליבינגסטון יש כאלה), יש תנאים טובים יותר, אבל ברוב המקומות שהם budget או mid-range ברחבי הארצות האפריקאיות, ככה זה. וזה לא ש"לה פטינו" ודומיו נעדרי התנאים עולים זול כל כך, 75 דולר ללילה.

75 הדולר האלו, באים קומפלט עם צוות מאוד חביב וידידותי, שמאוד רוצה לשרת ולעזור, ונוקט בגישה מאוד חיובית. כל כך חיובית, שיגידו לך כן גם כשהם יודעים שהאמת זה לא. שאל אותם בלילה אם השמש זורחת, והם יתקשו להשיב בשלילה…

למרות כל החיוביות והרצון הטוב, כרגיל באפריקה, היעילות היא תכונה נדירה. אם מבקשים משהו לחדר לדוגמה, בדרך כלל צריך לחזור ולבקש שוב. וכדאי גם לא לבקש יותר מדי דברים שונים בבת אחת, להרד דיסק יש זיכרון לא גדול… וצריך להיות מאוד ברורים, ולשאול כל דבר לעומק. לדוגמה: הזמנו פעילות מסוימת לבוקר, שלאחריה היינו צריכים לחצות את הגבול לזימבבואה. בדיעבד הסתבר שהפעילות היא ליד הגבול. לא ידענו, ולא טרחו לומר, וכך בילינו ושילמנו על נסיעות הלוך ושוב והלוך מיותרות לחלוטין.

ויש גם עניין שנקרא זמן אפריקה. כל מי שהיה בסיני בוודאי מכיר. יש זמן לכל דבר. הרבה זמן. שום דבר לא בוער (חוץ מהמדורות שהם מדליקים כל לילה, לצורך תאורה, בישול, שריפת אשפה, יצירת פחמים, יוּ נֵיים איט, לא צריך את רבי עקיבא כדי לחגוג שם ל"ג בעומר כל ערב). בקיצור, הכל איטי. מתרגלים (לפחות מנסים).

חושך מצרים (וחושך אפריקה בכלל)

הכל מתחיל מוקדם ונגמר מוקדם, בהתאם לשעות השמש. למה הם לא מזיזים את השעון קדימה שעה אחת, לא ברור. כך, בשש בערב כבר מחשיך, ובשש בבוקר כבר מאיר. וכשמחשיך, אז מחשיך! בהרבה מקומות אין תאורת רחוב, גם לא תאורה בבתים. בקיצור, אין תאורה נקודה. ובספארי כאלה ואחרים, שתקועים בשום מקום, אז בדרך כלל משתמשים בגנרטור, שלא פעיל כל השעות. אז תודה לסבא נועם שנהנה לקנות סתם ככה פנסים, הם מאוד משמשים אותנו. ולא לבנות רק על הפנס בטלפון, כי הסוללה נגמרת מהר מאוד על צילומים.

אבל יש לפחות בונוס עם עניין החשיכה – שמים זרועי כוכבים ממש כחול על שפת הים. מראה מדהים, אחד הדברים שיותר התגעגענו לראות. חבל שקשה לצלם.

טלפון, מצלמה ומשקפת

מסתבר שעוד יש כזה מכשיר שאפשר לצלם איתו, אבל לא לחייג ולשלוח הודעות.
תקנו!
אל תעשו את הטעות שלנו. זום עם מצלמת טלפון יוצא מזעזע, וכל כך צריך אותו באפריקה, במיוחד בספארי.
המומחים ממליצים על 300, 400 ואף מקצינים עד 600.

אם זה החלטה בין משקפת או מצלמה, אז מצלמה. אם לא, אפשר גם משקפת. לא קריטי. אבל אם כן, אחת שהיחס בין המספרים שלה נמוך, אבל שכן מקרבת הרבה. ואם אתם לא מבינים על מה אנחנו מדברים, סבבה, גם אנחנו הבנו את זה בדיוק לאותו רגע שהסביר לנו את זה המוכר החביב בחנות חגור שברחוב הרואה ברמת גן. עלה 250, אבל שווה (תבדקו קודם באינטרנט של חגור מה המחיר, כי בחנות יקר יותר. למה? כמו שענה לנו המוכר השני הלא חביב, "אני לא האתר, מה אני, עלי אקספרס?")

עצסים. אין להשקות, זה גדל לבד במהלך הטיול.

טלפון – קנינו בכל מקום סים מקומי. זול וכדאי, ושהמוכרים יתקינו ויפעילו. לקנות כרטיסי גירוד שמטעינים בעוד כסף יש בכל חור, אבל את הסים כדאי בשדה או במקום מרכזי. ותשאלו מי החברה הכי טובה בכל מקום, כי היעדר קליטה תמיד יקרה כשאתה צריך אותה, וזה מבאס לאללה. על ווי-פי במקומות השונים אל תסמכו, תמיד הוא יהיה רחוק מדי וחלש, או בדיוק לא יעבוד, וכו'.

קנו סים עם הרבה דאטא, ותעשו נקודת גישה לכל שאר מכורי clash royal שאיתכם. וכך, נקודת הגישה, גיבוי התמונות והצילומים, יאכלו לכם את הדאטא והסוללה במהירות הקול. מה שאומר שצריך מטען נייד עוצמתי, וגם מעביר לשקעים המקומיים, שיש לשניהם גם 3 ו-4 יציאות USB בהתאמה. שני אלו מקנים אושר צרוף.
(תובנה חשובה בדיעבד: נתקלנו בשדה תעופה אחד בכל 26 טיסותנו בטיול, שלא איפשר להכניס מטען שכזה לשדה התעופה עצמו! כלומר, כבר בשער הכניסה, התבקשנו לזרוק אותו, כי עוצמתו עלתה על 32,000. זה היה בפוקט, תאילנד).

תגובות בפייסבוק
אהבתם? שתפו בבקשה

השאר תגובה